צרו קשר
חפש

ראיון עם מייקל יפה

16/10/2014

"הפסנתרן הכי טוב מבין הכדורגלנים,
הכדורגלן הכי טוב מבין הפסנתרנים"

מאת: טל לקסר וסיון פרץ

הדלת נפתחת ונחשף בפנינו חיוך של ג'וקר. איש משפחה מסור, פסנתרן, גיטריסט, חובב טניס מושבע, איש כספים מוכשר ואחד מהכדורגלים היותר מוערכים בהפועל כפר סבא של שנות ה-80 וה-90. מייקל יפה הוא קסם. אנחנו משוכנעים שאת האימרה הנפוצה "חיוך מאוזן אל אוזן" הגו עליו. לוקח גיטרה. הצלילים נשמעים יפה. קט סטיבנס בוקע מקולו... It's not time to make a change, Just relax, take it easy.
אז מקשיבים לו, ונרגעים.




ההתחלה המחוייכת מביאה אותנו לתהייה, איך זה בדיוק עובד, שחקן כדורגל ופסנתרן.
הוא מחייך ושולף "אני הפסנתרן הכי טוב מהכדרוגלנים והכדורגלן הכי טוב מהפסנתרנים, אין בזה ספק".

מרגישים בנוח להזכיר את אחד השערים היותר יפים, שנכבש לשערו של אדיר שמיר. (שער עצמי, 2-2 מול חולון).
"אדיר אמר שהוא פשוט נרדם. והייתה רוח", אומר בציניות. "אותו שער הובקע בעונה קריטית, שבסופה הפועל ירדה לליגה השניה. הייתי מאוד מאוכזב כי גם הרסתי לסטולפר צמד וגם כמובן שגרמתי לאיבוד נקודות, דבר כזה לא שוכחים וגם האוהדים לא היו שמחים, אבל זה ספורט וזה חלק מהמשחק".

זה שער עצמי אגדי, אוהדים ממש מדברים עליו וחיפשנו אותו בנרות שנים.
"תמיד כשפוגשים אותי, זה אחד הדברים הראשונים שמזכירים לי...".



אתה מודע לכך שאתה אליל מקומי? כששמך מוזכר, אנשים מתרגשים.
"לא... נתקלתי פה ושם, מדי פעם פוגש אנשים שמכירים" מצטנע ומתחמק באלגנטיות.

אנחנו מתרגשים בעצמנו, ושולפים מהקלסר עיתון מאובק מעונת 87-88. הפועל כפר סבא רשמה ניצחון ענק 5-1 על מכבי נתניה. בכותרת בלתי נשכחת בשני העיתונים המובילים, מייקל מככב.
"יש לי את התמונה הזו, אבל מאז שפרשתי מכדורגל... אני לא מסתובב עם אלבומים", הוא אומר. "הפועל כפר סבא נחשב מועדון מאד מכובד שכיף להשתייך אליו, בייתי. תמיד נחשבנו מועדון כזה. היו שנים שסיימנו למעלה והיו שנים בתחתית, אבל רגעים מהסוג הזה תמיד חרוטים בזכרון".



בגיל 18, עונת 82-83, מייקל הגיע לכפר סבא.
"שיחקתי בהפועל הרצליה, השתייכתי לנבחרת הנוער ומס' קבוצות פנו עלי, בינהן הפועל תל אביב והפועל כפר סבא. לא זוכר למה, אבל בחרתי בהפועל כפר סבא", הוא מספר. "שיחקתי חצי עונה ראשונה בנוער, וחצי השנה השנייה בבוגרים. בסיום אותה עונה ירדנו ליגה. אחלה סיפתח. ועדיין, זה היה מרגש לשחק בבוגרים. בזמנו רוב הקבוצה התבססה על שחקני נוער".

אם היית מגיע חצי שנה קודם, היית יכול לרשום היום בקו"ח - אליפות.
"הכל עניין של תזמון בחיים... משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה".

מייקל מראה את התמונה בעיתון לאישתו, חיה, ומספר לנו שהייתה כתבת ספורט.
"היא הגיעה לעשות כתבה על שלמה קירט ואמרתי לה 'למה שלא תעשי כתבה עלי?' לא יודע למה אמרתי את זה, כנראה ש-ה' שלח לי סוג של הארה. וכשמדברים שטויות, לפעמים משלמים על זה...".

בשנות ה-80 להרבה מהשחקנים היה מקצוע, מעבר לכדורגל. בברושור שהמועדון חילק לפני אחד המשחקים צויין שאדיר שמיר, בנוסף להיותו שוער, היה גם אופה.
"אצל אדיר זה היה עסק משפחתי", אומר מייקל, "אבל אני למשל הרווחתי אך ורק מהכדורגל".

אצלך היה רשום "סטודנט".
"למדתי סמסטר או 2 ועזבתי. היו כאלה ששילבו יחד, אבל בגדול קשה היה להחזיק 2 מקצועות".

אז למעשה בשנות ה-80 הייתם מתאמנים כמה פעמים בשבוע והולכים לים.
"אני דווקא לא הולך לים", הוא צוחק. " בעיניים שלי, זה היה רציני. זה לא שבאנו להעביר את הזמן".



בזמנו, כשהייתם מסתובבים בעיר, הייתם מרגישים את החיבור לאוהדים?
"כאשר היו הצלחות וניצחנו משחקים, אז באופן אישי היה מאוד כיף להסתובב בעיר".

עידן הפייסבוק שינה לחלוטין את התמונה. היום החיבור האישי בין השחקנים לקהל הוא הרבה יותר תובעני, עמוק ואישי. לחיוב ולשלילה.
"באמת?" הוא תוהה. "בזמנו בכלל לא היה אינטרנט. הרבה פחות טלוויזיה, מדיה הרבה יותר נחותה. אבל הקהל הוא קהל. כשאתה לא משחק טוב הקהל לא יאהב אותך".

גם בעונה שעברה וגם העונה, אחרי הפסד, הקהל בסיום המשחק עמד על הרגליים ומחא כפיים.
מייקל מרים גבות ומתקשה להאמין "הוא שתה הרבה, הקהל".

לא חשבת על קריירת אימון, להשאר בתחום הכדורגל?
"ידעתי מהתחלה שאני לא מתאים לאמן. מעבר לכך שמאמן זה מקצוע הרבה יותר תובעני, אפילו יותר משחקן כדורגל. אולי עבודה עם ילדים זה משהו אחר, אבל רציתי קצת לשבת, עייפתי מלרוץ. מיזוג, מחשב, קפה - מה רע?".

יכולת לחשוב על זה כבר בגיל 18...
"מאוד מאוד נהנתי לשחק", הוא מתעקש להדגיש. "יש רמת אנדרנלין בניצחונות, בשערים, עם הקהל, שאין בדברים אחרים. רמת הטירוף היא עצומה, ושום דבר לא משתווה לזה. זו חוויה ואני שמח על זה".

איך היה תהליך הפרישה?
"הפרישה הגיעה אחרי שעברתי לשחק בקרית גת מהליגה השנייה. הלכתי ללמוד הנהלת חשבונות ויעוץ מס. זה לא היה קל. גם צריך לפרנס וגם לייצר מקצוע חדש. חשבתי כל הזמן, כל שחקן חושב על זה, זה נקרא 'יום הדין'. בסופו של דבר נכנסתי לתחום חדש, כי למעשה כל מקום שניסיתי להתקבל אליו ראה בקורות החיים 'חור' ברזומה של 15 שנים. אמרתי שאני שחקן כדורגל, והתגובה הראשונה הייתה 'תודה, אבל לא תודה'.

ולאן הגעת היום?
"מאז עברו הרבה גילגולים והיום אני עובד בM3", הוא מספר עם ניצוץ בעיניים. כבר 13 שנה אני שם".
"אני יכולה להגיד משהו שהוא לא יעיד על עצמו", אומרת חיה, אישתו, בהערכה כנה. "הוא וירטואוז בעבודה שלו, אומן. גביית כספים מישראלים שלא בדיוק אוהבים לשלם, ולהוציא אותם בסוף עם חיוך זו אומנות. בזמנו הוא רץ עם הרגליים ועכשיו הוא רץ עם המוח".

אחרי שפרשת המשכת לעקוב אחרי הקבוצה?
"בהתחלה כן, אבל עם הזמן זה הלך ופחת. עם הזמן אני פחות רואה כדורגל".

אם נעשה לך בדיקות דם נמצא משהו?
"המועדון בהחלט קרוב אלי, הרבה יותר ממועדנים אחרים, ויצא לי לבקר באיצטדיון מספר פעמים. כשרגלי דורכות שם אני בהחלט נזכר ברגעים וזה עושה לי משהו".

קיבלת מינוי כבוד העונה, אנחנו רוצים לראות בו ניקובים.
"הוא יהיה עם ניקובים! אני לא יכול להתחייב על הכמות, אבל ניקובים יהיו. אני חושב שהכבוד שהמועדון והאוהדים עושים לעבר זה דבר מאוד יפה. מה שכן, אם אני מרגיש רצון לראות משחק - אני בא, קונה כרטיס. אני לא חושב שבגלל שאני שחקן עבר זה משהו שמגיע לי - אבל אם המועדון חושב שמגיע לי, זה בהחלט יפה".


הפועל כפר סבא - מכבי נתניה, עונת 87-88


קרדיטים:
ראיון: טל לקסר וסיון פרץ | קטעי עיתונות: טל לקסר | עריכה: סיון פרץ | תיאום ועזרה: יוני שוחט

שתפו:


הגיבו: